באדיבות: קלוד סמואל 

לבאים ל"קלוד סמואל", חנות אופטיקה תל אביבית שנושאת את שמו של בעליה, אין מושג שבמשרד האחורי שוכן אוסף אופטי מקסים בין כ-1000 פריטים, ברובו מאחורי ויטרינת זכוכית גדולה. קלוד סמואל (54) אבא לשלושה וסבא לנכדה, הוא דור רביעי בתחום האופטיקה והאופטומטריה והוא אוסף פריטים אופטיים ואופטלמולוגיים (שייכים לרפואת עיניים). בין הפריטים ניתן למצוא משקפיים, עדשות, משקפות וחפצים שונים המסתירים בתוכם זכוכיות מגדילות שנועדו להקל על ראייתם של הג'נטלמנים והגבירות המחזיקים בהם. ועל זה נאמר טוב מראה עיניים.

"אבא שלי היה ניצול שואה שעבד אצל פייר קרדן, מעצב-על מהפכן. אבי הצטרף אליו ועסק באביזרים ששמים על האף. היה לו גם את "מאירוביץ'", רשת אופטיקה מאוד יוקרתית שהוקמה ב-1830 שלה סניפים בלונדון, ניו יורק ופאריז. הוא התחיל מכלום כניצול שואה והקים עסק גדול", מספר סמואל. "גדלתי עם המסורת, הרצינות בעבודה, ההקמה מאפס, החיפוש אחר פרפקציוניזם יוצא דופן, לכן כשעליתי ארצה מצרפת ב-1984, השארתי את כל העסקים של אבא שלי שם, רציתי להיות עצמי, לא לגדול עם כפית זהב בפה. הדבר היחיד שלקחתי זה 300-400 פריטים שהיו ב"מאירוביץ'" מהמאה ה-18 ועד שנות ה-60. את הפריטים העתיקים יותר והעכשוויים יותר השלמתי בחיפוש בעולם, בנסיעות שלי או דרך סוכנים שמתעסקים בפריטים כאלו. היה בסיס, אבל כל הפריטים המיוחדים אספתי אחר כך ואני אמשיך לאסוף".


באדיבות: קלוד סמואל

למה משקפיים?

"יש היבט היסטורי, אופנתי וטכנולוגי לאוסף. זו מחלה קשה שאין לה תרופה. אני מוכן לוותר על דברים אחרים, אבל אם אני רואה שיש פריט שאין לי, אשלם הרבה כסף כדי לקנות אותו. אני מפנטז על מה שאין לי, אבל לא חסרים הרבה פריטים, כי מה שחסר לי הם פריטים נדירים שנמצאים במוזיאונים וכמעט לא קיימים אוספים פרטיים. העברתי למוזיאונים בחו"ל את הקטלוג המצולם של כל הפריטים והם היו די בהלם. מאוד היינו רוצים להציג את האוסף במוזיאונים ואפילו יש דיבור על זה. אפילו תרמתי כמה פריטים כפולים שהיו לי".

אלו פריטים מעניינים יש באוסף?

"יש לי את המשקפיים הראשונים של בנג'מין מרטין (דמות מוכרת מעולם האופטיקה) מ-1720 שעשויות מקריסטל אמיתי. יש מכשירים עתיקים לבדיקות ראייה ולכירורגיית עיניים וספרים ישנים של רפואת עיניים מהמאה ה-18. יש פה משקפיים שהגיעו מספינה שטבעה מול חופי תל אביב בתחילת המאה ה-20, ורק לפני 20 שנה התכולה שלה הוצאה מתוכה. בין החפצים נמצאו משקפיים שהיו מחלקים לנוסעים ברכבות כדי שלא יעופו על העיניים גיצים מהארובה של הקטר. יש לי כמה מניפות אופטיות באוסף שאחת מהן מניפה של 360 מעלות, מאוד נדירה מזהב וקרן באפלו עם משקפת תיאטרון קטנה במרכז. יש מקלות הליכה עם מנגנון אופטי בקצה מהמאה ה-19, גם לגבר וגם לאישה האריסטוקרטים.



באדיבות: קלוד סמואל

יש לי 300 סקיצות של משקפיים מבית קרדן משנות ה-60 ומשקפות עתיקות לתיאטרון מחומרים יקרים. יש משקפיים עם גימיקים כמו נרות בצדדים שיהיה יותר אור לראות או משקפיים לאיפור שניתן להרים ולהוריד כל צד בנפרד וכך בעזרת עין אחת שמסתכלת דרך עדשה ניתן לאפר את השנייה. יש לי גם משקפות של טייסים מתחילת עולם התעופה, משקפות של טנקיסט נאצי, יש קסדה מעור עם משקפת ממלחמת העולם השנייה המונחות על ראש בובה. יש סיפורים מעניינים מסביב לכל פריט".

כשסמואל נשאל על הערך הכספי של האוסף הוא לא ממהר להסגירו, "קשה לי להגיד כי אין לי את זה בראש, זה לא כל כך מעניין אותי, וזה לא עניין של דיסקרטיות. אני זוכר שהיו פריטים מאוד יקרים, בעיקר הפריטים המוזיאוניים". על כסף לא מדברים, אבל כשנשאל על הפריט היקר ביותר לליבו הוא עונה מיד ללא היסוס. "ארגז בדיקות עיניים של סבתא שלי שהייתה אופטומטריסטית בפאריז ונרצחה ב-1944 על ידי הנאצים באושוויץ. זה כל מה שנשאר ממנה", אומר סמואל ומציג תיבת עץ מלאה בעדשות משנות ה-30.

מי מתחזק את האוסף?

"יש מישהי שאני מעסיק שהיא ד"ר להיסטוריה, בכלל לא בתחום של אופטיקה, אבל יש לה חוש לחקר והיא אוצרת את האוסף. היא מקטלגת אותו, יודעת מה המקור, מה החומר, מה ההיסטוריה של כל פריט, וזו עבודה שלמה. למשקפיים ערך היסטורי וניתן לראות התפתחות מבחינת התחכום ומבחינת החומרי גלם שהשתמשו ליצירתם. לדוגמה, המשקפיים הראשונים מהמאה ה-16 היו ללא מוטות והיו מוחזקים על האף. כשהומצא הדפוס, הרבה אנשים אינטלקטואלים, כמרים ואריסטוקרטים היו צריכים לראות את הדפוס והמשקפיים היו להם לעזר. בהמשך, הוסיפו מוטות כשבקצה שלהם היו טבעות שנועדו להחזיק את הפאות, שנהגו לשים באותה התקופה. ורק הרבה יותר מאוחר החלו לעשות מוטות עם כיפוף מאחורי האוזן".

איך המשפחה שלך מתייחסת לאוסף והאם יש דור חמישי למשפחת האופטומטריסטים?

"היה לי אח אופטומטריסט שנפטר ואני נשארתי האחרון. יש לי בת שמתעסקת בפרסום, השנייה לומדת פסיכולוגיה והבן בצבא. מה שיהיה יהיה אבל כנראה אני האחרון. מי שמתרשם מהאוסף אלו אנשים שבאים לפה, אנשי אופנה, היסטוריונים או סטודנטים, אבל במשפחה שלי זה לא אישיו. לא יודע מה יהיה עם האוסף הזה, כרגע אני נהנה ממנו".

יש פריטים שנאלצת לוותר עליהם?

"בהחלט. ויתרתי ב-1985 על מכשיר בדיקת עיניים מנחושת המונח על שולחן מעץ מאוד יפה, שהיה מיועד לבדיקת מבנה העין, שבא מ"מאירוביץ". ראיתי אותו בשוק הפשפשים בתל אביב ולא הבנתי מה הקשר בין תל אביב לעסק של אבא שלי בפאריז. אז לא קניתי אותו כי היה יקר, אבל היום לא הייתי מפספס". סמואל גם משתף שב-1998 הייתה שריפה בחנות, "הצלחנו להציל חלק גדול מהאוסף למרות שיש תהליך כימי שממשיך לפעול גם אם לא רואים אותו".

הפכת מקצוע לתחביב.

"אני אוהב את זה. אני משקיע בציוד הכי טוב לבדיקות עיניים ולא הייתי יכול בלי הפרפקציוניזם המקצועי שלי וכששואלים אותי אני אומר שאני, קלוד סמואל, אופטומטריסט ומעצב משקפיים כי קודם כל מעניין אותי לבדוק את העיניים ולטפל באנשים, אבל כל הפן ההיסטורי מאוד מדבר אלי. אני אוסף גם אומנות, בעיקר אומנות ישראלית עכשווית ואת ז'אן קוקטו הצרפתי. אם לא הייתי אופטומטריסט הייתי מתעסק בעתיקות".