טוסקנה למתקדמים (צילום: Pug Girl עפ"י cc)

 

טיול כזה אתם חייבים. נקודה. רק אחרי שחוזרים משם מבינים את זה. ואני מדבר על טוסקנה באביב, בשיא הפריחה. שדות-הענק המוריקים לאן שלא תפנו, הטירות העתיקות, הרחובות הציוריים. אם יש רומנטיקה בעולם – היא ניבטת מכל הר וגיא במחוז הקסום הזה. לא בכדי אומרים ששם - בעיקר בפירנצה, 'היכל האמנות של איטליה' - החלה תקופת הרנסאנס. הטבע כהשראה. שם בראו מיכלאנג'לו, בוטיצ'לי, דה וינצ'י, דונאטלו ורבים אחרים את יצירות המופת. והתוצאות ניכרות בשטח, מהארכיטקטורה עד הפסלים והציורים. ועוד לא דיברתי על היינות, הגבינות וריח הטרי בכל שוק ויריד איכרים. בשתי מילים: חוויה לחיים. במילה אחת: לכו.

 

אורבייטו מלמטה (צילום: Jens Hoffmann עפ"י cc)

אורבייטו, אורבייטו, עיר תחתית

היו אלה חמישה ימים ענוגים שבילינו אשתי ואני בטוסקנה ובאומבריה (Umbria), במהלכם טעמנו מכל טוב האדמה האיטלקית בין ביקור לסיור בהדרכתה של הילה אלפרט, עיתונאית האוכל. העיר הקטנה Orvieto היתה הראשונה, מיד כשנחתנו. זוהי עיר בת אלפי שנים השוכנת על אדמת טוף געשית, שמתחתיה התגלתה 'עיר תחתית' עצומה של מנהרות ומדרגות שנחצבו לאורך 2,500 שנים בידי התושבים; מערות, מחילות ואולמות, ומסדרונות נסתרים מבתי-העשירים ועד פאתי העיר, שנועדו למילוט בימי מלחמה.

אורבייטו מלמעלה (צילום: J Donohoe עפ"י cc)

לפנות ערב הגענו למלון הבוטיק בו לנו במשך המסע, ובעצם מדובר בטירה מפוארת מהמאה ה-12 שעברה שיפוץ מקיף. הטירה ממוקמת באזור Val d'Orcia המדהים בנופיו, ששטח ניכר מהם הופקע לפני 15 שנה מ-5 ערים בו לטובת 'פארק אמנותי, טבעי ותרבותי' – מה שהביא את ארגון אונסק"ו להכתירו כאתר מורשת עולמית, בזכות "מראות האזור, ובמיוחד תמונות נוף המתארות בני אדם החיים בהרמוניה עם הטבע, שהיו לאיקונות של הרנסאנס והשפיעו עמוקות על פיתוח הנוף".

 

היסטוריה על קירות (צילום: Jonathan Rieke עפ"י cc)

אמנות ויופי שפוצע

במרכז היום השני עמד הביקור במנזר הבנדיקטי Monte Oliveto Maggiore מהמאה ה-14, שמוקף ביערות אלון, אורן וזית ססגוניים ונזיריו בולטים בגלימותיהם הלבנות. אבל מה שמייחד אותו בעיקר הוא אוצר בלום של עשרות יצירות אמנות חשובות ששמורות בו. כך, מאחורי דוכן המקהלה במנזר תלויים 40 לוחות פסיפס מרהיבים שנוצרו בעץ על ידי Fra Giovanni, אמן מהמאה ה-16; ואת קירות המנזר מפארים 36 ציורי קיר שמתארים את חיי הקדוש בנדטו שעליהם עמלו שני ציירים, Sodoma ו-Luca Signorelli, בני המאה ה-15.

למחרת טיילנו ב-Montepulciano שבדרך היין, אך המקום שיותר הרשים אותנו היה דווקא העיר הקטנה אליה הגענו בהמשך: Pienza, גם היא אתר מורשת עולמית. בתקופת הרנסאנס, כשעוד היתה כפר נידח, נולד בה מי שלימים היה האפיפיור פיוס השני – והוא שהורה להקים אותה. בעקבותיו, האדריכל Bernardo Rossellino תכנן את ארמון ה- Piccolomini בו גר האפיפיור, והוקמו קתדרלת Duomo ומבנים נוספים שכיום משקפים את אדריכלות הרנסאנס. באחד מהם, כנסיית Sant'Anna in Camprena, צולם הסרט עטור האוסקרים 'הפצוע האנגלי'.

 

סן ג'ימיניאנו, מגדלים סביב לה (צילום: Kevin Poh עפ"י cc)

חומה ומגדל(ים)

ביום השלישי הגענו לעיר העתיקה ביותר בטוסקנה – Volterra מהמאה ה-7 לפני הספירה, שהיתה מוקפת חומות גבוהות וגם בה נולד אפיפיור, השני במניינם: לינוס הקדוש. משם המשכנו ל-San Gimignano, עיירה קטנטנה (800X600 מטר) מוקפת חומה מאז שנת 998 לספירה שייחודה הוא ב-14 מגדלים מימי הביניים שבה. פעם היו 72, אך רובם לא שרדו את הזמן. הסיבות להקמתם תלויות בדובר. יש אומרים שהוקמו כסמל סטטוס של עשירים, אחרים מספרים שהוקמו כ'מתלה' לייבוש יריעות-בד ארוכות ויקרות לאחר שנצבעו. כך או כך, המראות הרשימו את אונסק"ו שקבע גם את העיירה הזו כאתר מורשת עולמית.

ביום הבא טיילנו בעיר אסיזי במחוז אומבריה, שרבים מבתיה וכיכרותיה נבנו מאבן גיר ורודה. גם בה נולד קדוש נוצרי - פרנציסקוס, מייסד מסדר הפרנציסקנים – ובה נמצאת הבזיליקה הקרויה על שמו, שגם היא אתר מורשת עולמית. בעיקר בזכות אוסף כביר של ציורי קיר פרי מכחולו של ג'וטו, אמן מימי הביניים. העיר פרושה במורדו של הר, ובראשו מצודה שהוקמה בימי הביניים על ידי קרדינל בשם אלבורנוז שביקש בזה – כך אומרים – לשלוט באנשי העיר ולהרתיע אותם.

 

השוק מחליף צבעים בלי הרף (צילום: Aris Gionis עפ"י cc)

אוכל, קדימה אוכל

עד כאן המראות שחווינו, אבל ערכם מוסף היה חסר אלמלא נלוו אליהם ריחות וטעמים טוסקניים ערֵבים לכל אורך המסע. כך, באחד הערבים בישלה לנו שפית איטלקיה ארוחת מלכים שכללה פסטה טוסקנית, אנטיפסטי וברוסקטות, שלושה סוגי בשרים, יין מונטפולצ'אנו ועוד ועוד, עד להתפקע. בערב אחר טרפנו דגים ומאכלי-ים מידיהם של ג'וזפה ומריו, בעלי מסעדת הדגים Canta Napoli Cortona הידועה שבעיר Cortona; ובערב שאחריו, במסעדה של דריו בעיירה Penzano, פונקנו בשפע בשרים שניצלו ובושלו כמיטב המטבח הטוסקני, כמו-גם בפורקטה תוצרת בית ובשלל נקניקים מסוגים שונים.

וכל אלו כאין וכאפס לעומת מה שנשנשנו (ויותר מזה...) בשעות היום, בין עיר לעיר. ביום השני, למשל, ביקרנו במפעל משפחתי לייצור פסטה, ואחריו המשכנו לשוק איכרים משכר-חושים בריחותיו ובו מגוון עשיר של גבינות, נקניקים, ליקרים, מאפים ריבות וממרחים. באחד הימים ביקרנו ביקב Bindella המייצר יין לבן ואדום, גראפה ושמן זית; בהמשכו קפצנו לקפה Il Poliziano מהמאה ה-19, ולחווה המייצרת גבינות פיקורינו; וקינחנו בגבינות עיזים המיוצרות ב-Pienza. ולא פסחנו גם מפעל Perugina בעיר Perugia, שמייצר את שוקולד Baci הידוע. כי, אתם יודעים, אחרי כל האוכל הזה חייבים איזה קינוח מתוק.

 

לקבלת מידע אודות הטיול לטוסקנה ואומבריה – לחצו כאן

 

* צילומי הפניה לכתבה Mirce ו-alessandra elle (עפ"י cc)